אז הזמן עבר והגיע הזמן להתגייס לצבא ולפי מה שאמרו לי כדאי להיות בסדר בתירונות כדי שלא יעשו לי בעיות אז ככה עשיתי בצבא הייתי חייל לדוגמא וחיכית רק לסיים את התירונות לאחר שסיימתי את התירונות (הייתי בדחיית שרות בגלל לימודים) נכנסתי לחייל האוויר בטכני בחיפה זה היה קורס של חודש ומשם מסווגים אותך לבסיס מסיום בחייל האוויר ודרך אגב שם קיבלתי את התלונה הראשונה שלי בצבא 🙂 ” אי ציות להוראות” (מפתיע לא ?) לאחר שנגמר הקורס כולם עברו לבסיסים שלהם ואני נשארתי בטכני לסיווג ביטחוני לא הבנתי למה דווקא אותי ? רק אחרי זה הבנתי שרוצים לשלוח אותי לבסיס סודי סגור צחקתי להם בפנים

וכבר שם אמרתי להם אם אין בסיס קרוב (שאמרתי מפורש רק שדה דוב) תאבדו חייל ותקבלו מופרע שלא יעשה כלום בצבא אז כמובן שלא ממש הזיז להם מה שאמרתי וחודש שלם אני בא וחוזר לבסיס בחיפה על בסיס יומי ומחכה לסיווג
כשהגיע היום של הסיווג הייתי חייב להרוס את הסיווג כדי לא להתקבל לבסיס … ואם הייתם שומעים מה אמרתי שם היית אומרים שאני מרגל סיני
אחרי שסיימתי את הסיווג מספר ימים לאחר מכן הגעתי לשדה דוב כמו שביקשתי .. יש!! איזה כיף (אחד הטעיות שעשיתי בצבא) יום א אני מגיע לשדה דוב חייל צעיר שלא מבין כלום בצבא

כבר בשלב הזה קיבלתי ריתוק לבסיס והבנתי שאין לי מה לחפש בגף הזה או בכלל בשדה דוב , התחלתי כבר לשמוע סיפורים ש״נפלתי״ והגעתי לגף שכולם עם פטורים הלכתי בטוב למפקד שלא בא לי להשאר כאן וכמובן בעט בי החוצה וכולי רותח מעצבים בוכה חושב מה הדרך הטובה ביותר לברוח מכאן או לעשות בעיות

כל הזמן ניסית להוציא גימילים בכל דרך אפשרית אבל שום רופא לא היה נותן לי כי לטענתם אני חזק וגדול והכל יעבור אז החלטתי שכל בוקר במקום לקום ב6 בבוקר ולנסוע לבסיס החלטתי שאני קם ב9 ונוסע לחרפ אומר שלום לחיילת לוקח אישור שהייתי חוזר הביתה לנוח ומגיע ב4 אחר הצהרים לבסיס ,הצלחתי לעצבן אותם יותר מידי

ופתאום אני קולט שאני עושה המון מטבחים ושמירות ואני שותק ועושה עד שנמאס לי ורציתי להוציא פטור כלשהו רק לא לעשות שמירות ניסיתי ללכת על בעיות גב לא עזר לי בעיות בבצים גם לא עזר לי וכל דבר שניסיתי לא עבד לאחר תקופה שאתה כבר מתחיל להתחבר לאנשים הבנתי שמירות אצלנו היה בעייתי בלי נעלים אז קרעתי את הסוליה שלי הלכתי לאפסנאות וביקשתי מידה 52 (!) הבחור קיבל הלם ״אין דבר כזה״ אמרתי לו זה מה יש … ״אצטרך להזמין לך יקח חודש״ , אין בעיה שיקח גם שנה בזמן הזה קיבלתי אישור לכפכפים והסתובבתי כמו בדואי בבסיס.

אבל כמובן שזה לא שרד יותר מידי והתחילו להפיל עלי אבט״שים של שבועיים ואת כל האבט״שים הייתי עושה בחתמרים למשל מנשה שומרון ועוד בכל אבט״ש שהייתי הייה ירי או נסיון פריצה או הרוג ,לא היה לי כבר כוח לזה אז התחלתי לבקר את הקב״ן

ראיתי אנשים הזווים שנכנסים לקב״ן והופכים לחולי נפש לא התחברתי לרעיון אמרתי לעצמי אני נכנס כמו שאני בפגישה הראשון כבר אמרתי לו ״תקשיב הכל טוב אצלי אין בעיות ת״ש מין כלכלה .. תוציא אותי מהמקום הזה..״ הבחור חשב שנפל על אחד שישב ויעביר לו את הזמן בפגישות קבועות , אמרתי לו ״לא באתי לבזבז זמן אתה מוציא אותי או שאני דופק מקל לראש למפקד שלי״ הקב״ן קצת נלחץ ורצה לעדכן את המפקד על הנושא . הגענו להסכמה שהוא דואג לי לתור לפסיכיאטר ואני לא מרביץ, אצל הפסיכיאטר קיבלתי כדורים להרגעה (כמובן נזרקו לפח) פתחתי את ה״תופעות לוואי״ וניצלתי את הזדמנות כל תופעת לוואי ביצעתי על הצד הטוב ביותר וכמה מתוכם הם עייפות .. אז הייתי הולך לישון במהלך היום , ומצבי רוח אז הייתי נוהג לצאת על אנשים ככה סתם..

לא היה לי פחד לקבל תלונות בכל מקום בבסיס לא היה לי פחד לאיים על קצינים הייתי עושה הכל ללא מחשבה עד לאותו היום שבו החלטתי לשנות שיגרה ולשלוח מכתב למפקד שלי ולהסביר לו כמה אני לא רוצה להיות פה ,לא עזר, אז שלחתי למפקד שלו והעתק אליו .. ברור לא עזר ..אז שלחתי למפקד בסיס והעתקים לכולם אבל לא היה מענה , רק ששלחתי למפקד חייל האוויר מכתב מפקד הבסיס החליט לעזור לי ואמר לי ״כל דבר שאתה צריך תבוא אלי ״ ומה נראה לכם שהלכתי אליו ..ברור שכן ! על כל שטות הייתי הולך , פתאום דרגות בזמן פתאום נגדים עובדים פתאום קצינים נותנים כבוד של בנאדם ולא מתייחסים אלי כאל דראק , הקצין שלי זימן אותי לשיחה ואמר לי קח את עצמך לאיזה גף שתרצה אל תבוא לפה יותר .. זה היה חצי שנה לשחרור שלי

אפשר להגיד שכל מה שעשיתי עזר באותו רגע אבל פגע בי בהמשך רק כשהבנתי שצריך לעבוד עם המוח הצלחתי ובגדול ,בזכות המוח לא עשיתי שמירות לא מטבחים ועברתי למקום שרציתי בנוסף כשהבנתי את רעיון ה״מוח״ עזרתי להמון אנשים לקבל את מה שרק רצו , היו באים אלי ל״פגישות״ לפני קב״ן לפני שיחת מפקד או כל דבר שקשור לחשוב נכון