סיפור חיי

אני אכתוב לא בקצרה אבל מעניין ועינייני , אני אושרי בן 36 הכי מאושר בעולם למרות הכל, למה למרות הכל כי את כל מה שעברתי ועובר לא פשוט לעבור ולהשאר מאושר, זה עיניין של עבודה ושנים של אמונה ואמונה עצמית.

ואקצר את כל העניין של איפה נולדתי ואיפה גדלתי וכל העיניין הפחות רלוונטי ואולי אחזור לזה בהמשך אבל אדבר בקצרה שלא הייתי ילד בעייתי אבל הייתי ילד שובב שגרם להורים שלו לבקר בהרבה משרדים ממשלתיים ומוסדות חינוך

שהייתי בבית ספר רוב הזמן חיפשתי הרפתקאות בבית ספר אחרים ובבית ספר שלי פחות הייתי ילד של לשבת על הכיסא ולהוציא ציונים אם אבא שלי לא היה דואג לי ושומר עלי לא הייתי נשאר בבית ספר לא תיכון ולא יסודי

רק לקראת סוף השנה עשיתי קצת מאמץ כדי ״שיצא״ ממני משהו בסוף וכדי שאוכל ללכת ללמוד הנדסאי (כדי לברוח מהצבא כמובן ) ודווקא בהנדסאי היית יותר רגוע וכן קצת ישבתי על הכיסא (אולי כי כבר הייתי בוגר ?) כמובן שלא הייתי לומד אם לא הייתי משיג לי עוד שנה של חופש מהצבא

יאללה מתגייסים…. (עכשיו מתחיל הסיפור האמיתי) הגעתי לבקום בהלם קרב עליתי לאוטובוס כדי לסוע איתו למקום שמחלקים אותנו לקבוצות ושולחים כל אחד ליחידה אחרת (למזלי היינו כל החברה מהתירונות ) , אחרי שהגענו חיכינו לשמוע ״בגלל שלמדתם אתם תלכו לבסיס קרוב לבית״ אבל משהו השתבש ורצו להעלות אותנו לאוטובוס של הנדסה קרבית … עצרתי ואמרתי לחייל ״חבר לא למדתי בשביל להגיע להנדסה קרבית..״ כמובן בטון צבאי ואיומים על כלא רצה שאעלה לאוטובוס סירבתי ב״נימוס״ ואמרתי לו ״לא חבל שתפסידו חייל שיעשה בעיות ..,״ ) קיצרתי)

נכנסתי למפקדת עם קצת פוזות כי לא הבנתי מה זה צבא .. ומאז במשך שנתיים הייתי ממורמר על המקום ומגלה שאני היחיד עם פרופיל 97 וכל השאר עם פטורים , פטור משמש ,פטור נשק, תש 7, פטור מהחיים. לא רציתי להשאר בבסיס החלטתי שאני רוצה לעזוב

פתאום החייל קיבל שכל ושלח אותנו לקצין מיון של ג’ובניקים ואותו קצין פשוט ״לאן תרצו ללכת ״ וכל אחד בחר בסיס וחיל קרוב לבית שלו… מפה לשם הגעתי לבסיס שדה דוב הייתי מאושר אני הולך להיות ״טכנאי תפ״י״ קרוב לבית, הגעתי לבסיס וקיבלתי פצצה לפנים אחרי 4 ימים וכבר והכנסתי לריתוק 5 ימים על מעשה שלא ידעתי שאסור.. התחלתי לבכות ״מה להשאר בבסיס 5ימים ?? בחרתי בסיס פתוח ..״

חבל שעשיתי בצורה רעה (ככה אמרתי באותו זמן והיום לא מתחרט על זה) נסעתי כל דרך הגשתי טפסים לעבור ליחידה מובחרת 3 פעמים סירבו וגם לא נתנו לי להגיש יותר הבנתי שלא עוזר התחלתי לעשות פרצופים וצרות קטנות חשבתי שיסלקו אותי כמו בית ספר במשך השנתיים אף אחד לא עזר לי כשנלחמתי לצאת וקיבלתי בשנתיים 73 תלונות למזלי רק ריתוקים מרוב תיסכול הייתי יושב ובוכה ״למה אני לא מצליח לצאת מכאן״

סוף סוף זה הגיע …חבר לשרות הצבאי ראה את התיסכול שלי ולפני שהשתחרר הביא לי נכס ששינה אותי והפך אותי למי שאני היום ספר ״כוחו של התת מודע״ מאותו רגע התחלתי לקרוא ולהפנים והתחברתי אליו מאוד ובחצי השנה האחרונה הפסקתי לעבוד עם הלב ולעשות טעויות והתחלתי להשתמש עם המוח במקומות שצרכים עברתי לשיטה חדשה של ״מלחמה״ וקיבלתי את מה שאני רוצה וסיימתי את השרות בטעם מושלם..

זהו עכשיו מתחיל הסיפור איך הצלחתי להגיע לאושר שלי ושלוות הנפש שלי בעקבות ספר אחד ועוד הרבה אבני דרך ב15 שנים האחרונות באתר שלי אתן לכם טיפים מהחיים שלי ממה שהצלחתי לשאוב מאנשים אחרים וכמובן את הדרכים שלי להתמודד עם משברים לא משנה כמה הם גדולים כי אם תצליחו להבין את הרעיון שלי (לפחות חלקכם ) אני מאמין שיהיה לכם טיפה יותר טוב , אני אומר מראש זה לא פשוט זה לא יקח יום אחד וצריך לבוא בראש פתוח ולנסות דברים חדשים